יֹפִי קַדְמוֹן וּבֻסְתָּנִים בֵּיתִי / טלי בן - ענת

 

 

יֹפִי קַדְמוֹן וַאֲנִי כָּאָן

יָמִים עוֹבְרִים כְּדַּקּוֹת,

וְהוּא לִי לוֹחֵשׁ:

הָיָה שָׁוֶה לְחַכּוֹת.

 

בֵּין שְׂדוֹת יוֹאָב לְעֵמֶק הָאֵלָּה,

עֵינַי פּוֹגְשׁוֹת לְרֶגַע

עֵינֵי אַיָּלָה.

 

שְׂדוֹת שִׂמְחָה וּבֻסְתָּנִים וּשְׂדוֹת שָׂשׂוֹן,

כֻּלָּם עֵרִים עַכְשָׁו

וְלֹא רוֹצִים לִישׁוֹן.

 

לְאִטּוֹ הַשְּׁבִיל עוֹלֶה מִתְפַּתֵּל,

עוֹקֵף שָׂדוֹת וְעִזִּים

רֹאשׁוֹ אֶל הַתֵּל.

 

תִּילֵי תִּלִּים נָחִים בְּתֵל גּוֹדֵד,

עַל כַּנְפֵי הַתֵּל זֶה אֲנִי

עוֹלֶה וְנוֹדֵד.

 

עוֹצֵם עַיִן תָּנָכִית - וּמִי יֵרָאֶה פִּתְאֹם בֵּין וּבֵינוֹת,

אוּלַי דָּוִד עִם רוֹגַטְקָה

אוֹ שָׁאוּל מְחַפֵּשׂ אֲתוֹנוֹת...

 

חוֹזֵר ושָׁב לַבֻּסְתָּן וְלַעֲצֵי הַזַּיִת,

כָּאן בֵּין הַלְמוּת הַפַּטִּישִׁים

גָּדֵל לוֹ בַּיִת.

 

מְחִילוֹת וּבֻסְתָּנִים בֵּיתִי

אֶרֶץ אֶלֶף מְעָרוֹת,

וּמָה שָׁוֶה יוֹתֵר מִזֶּה