המחלקה לשירותים חברתיים טל': 8500730/1 - 08 פקס: 8582457 – 08



מטרה:
לעזור לילדים להבין את המצב החדש אליו נקלעו לסייע בהתמודדות ולהחזיר להם תחושה של ביטחון.

תפקידינו כבוגרים :
להחזיר תחושה של בטחון תוך כדי שמירה על אמינות וקריאת מציאות התואמת את גילם.
להימנע ממשפטי "אל תדאג" או "יהיה בסדר" נטולי בסיס במקום זה לומר "אנחנו עושים כך וכך וכך..... כדי שהכל יהיה בסדר ואם תרצה לדעת אז נספר לך בהמשך".


יצירה של תחושת הביטחון - מודל שלשת השלבים :
חשוב ! הסדר בין שלב ראשון לשני יכול להשתנות ממצב למצב ולעיתים השלבים משולבים אחד בשני. לשים לב שאלמנטים משני השלבים מקבלים מקום.

1. שלב ראשון:  לאפשר מרחב ביטוי ופורקן רגשי.
לילדים כמו לבוגרים יש תחושת עומס של רגשות ואינפורמציה, הורים יכולים ליזום שיחות בבית ומדריכים יארגנו מפגש בקבוצה סמוך למועד האירוע על מנת שגם יוכלו לשמוע אחד את השני. כל מה שמספרים חשוב כל מה שמרגישים לגיטימי. לדבר על תגובות טבעיות למצב טראומטי - הפרעות בשינה, סיוטים, הפרעות באכילה, קושי בריכוז, מחשבות טורדניות, תחושות לא מוכרות בגוף ועוד.
לזהות את משאבי ההתמודדות האישיים, מה עוזר לי? מה עוזר לאחרים? לרדת לרעיונות קונקרטיים כדוגמת לשמוע מוסיקה, לעשות ספורט, טלוויזיה, לדבר עם חברים וכו'.
מסר מעולם המבוגרים : אנחנו כמבוגרים פנויים לשמוע אתכם ונעמוד בכל מה שתספרו לנו. חלק חשוב מתחושת הביטחון הוא שניתן לסמוך עלינו כהורים ומחנכים, גם אם מאוד קשה לנו אנחנו לא מתפרקים ונוכל להיות עבורכם גם לעזר וגם כמודל.

2. שלב שני : מתן מידע אמין, מנוסח במשפטים ברורים וקצרים יחסית.
לא להניח דבר ולא להסתמך על שמועות. אחרי שמתחילה רגיעה בהצפה הרגשית לספר מה קרה ומה כבר נעשה – חשוב כהכנה לשלב הבא. לחדד הבדל בין עובדות לשמועות ופרשנות.
לילדים כמו גם למבוגרים יש צורך לדעת ולהבין, יותר מכל יעזור להם להרגיש שאינם חסרי אונים והם יכולים להתמודד עם המצב.
מסר מעולם המבוגרים: אנחנו סומכים עליך ומתייחסים אליך כמו אל בוגר שמגיע לו להיות שותף ולדעת כחלק מחוויית השליטה במצב.
דגש: תשומת לב לגיל הילדים ע"מ להתאים את היקף המידע ואופיו לגיל הילדים. ילדים שבשלב ראשון לא רוצים לדעת זה בסדר צריך לאפשר להם יחד עם זה להמשיך לעקוב אחר מצבם.

3. שלב שלישי : מסר של אופטימיות.
להתחיל "לשתול" מושגים של עתיד. דוג': מה מתוכנן לעשות בהמשך, מהם אמצעי ההגנה והזהירות שננקוט, איך מתארגנים לעזור למי שניפגע (חשוב שידעו שיקיריהם מטופלים) , להשאיר ערוצי תקשורת פתוחים ולקבוע מתי נפגש שוב – בשלב הראשון לא להשאיר זאת ליוזמתם בלבד.
מסר מעולם המבוגרים: החיים נמשכים.


דגשים ועקרונות:
• לא להציף את הילד בתחושות קשות שלכם. הם זקוקים לכם על מנת להרגיש בטוחים, שתפו אותם בקושי שלכם אבל שדרו את יכולתכם להתמודד וגם להיות עבורם.
• לא להגביל את פעילויותיהם באופן קיצוני מתוך החרדות שלכם. אם נכון להגביל את שגרת חייהם הסבירו להם את ההגיון שבדבר.
• שמרו שיגרה ככל שאפשר.
• לא ללחוץ על ילדים לדבר לכל ילד קצב משלו. חשוב לאפשר "אווירה מזמנת" סבלנית ולא ביקורתית.
• התמודדות עם מתח וחרדה לוקחת זמן, גלו סבלנות ותנו לגיטימציה, שימו לב לשינויים בהתנהגות של הילדים. סימפטומים שנמשכים מעל שבוע שבועיים מצריכים התייעצות עם איש מקצוע.



ערכה : אורית איל-עו"ס מחלקת הרווחה